Contact Us
Wednesday, 10 Shevat 5769 / February 4, 2009

Rambam - 1 Chapter a Day

Rambam - 1 Chapter a Day

To`en veNit`an - Chapter 3

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

To`en veNit`an - Chapter 3

1

A person who admits a portion of a claim is not liable to take a Scriptural oath until he admits an obligation of a p'rutah or more and denies owing two silver me'in or more.

How much is a p'rutah worth? The weight of half a barleycorn of pure silver. How much is two me'in worth? The weight of 32 barleycorns of pure silver.

א

אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור בשתי מעין כסף או יתר, וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, וכמה הם שתי מעין משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק.

2

Whenever the Torah speaks of kessef it refers to a holy shekel which is worth 20 me'in. Whenever the term kessef is used with regard to Rabbinic law, the intent is a coin used in Jerusalem referred to as a sela. This coin was one eighth silver and the remainder copper as we explained. A meah, by contrast, even in Jerusalem was pure silver; it was the smallest silver coin used in Jerusalem in that era.

Since the requirement that the claim denied be two measures of silver is Rabbinic in origin, the Sages established it as two silver coins of Jerusalem, i.e., two me'in, rather than two "holy" shekalim. This is the interpretation that appears correct with regard to the amount of money from the claim that must be denied for an oath to be required.

My teachers ruled that the amount of money from the claim that must be denied for an oath to be required is 19 and ½ barleycorns of silver. I have several proofs to refute the path of reasoning they adopted which led to their arriving at this figure. I think that it is an error.

ב

כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש והוא עשרים מעה וכל כסף של דבריהן ממטבע ירושלים שהיה הסלע שלהן אחד משמנה בו כסף והשאר נחושת כמו שבארנו, אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים והיא כסף של ירושלים, ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקדש, זהו הדבר הנראה בשעור כפירת הטענה, ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון, ויראה לי שהוא טעות.

3

When the plaintiff claims: "You owe me two me'in and a p'rutah," and the defendant responds: "I owe you only two p'rutot," he is not obligated to take this oath. The rationale is that he denied owing less than two me'in.

When the plaintiff claims: "You owe me a maneh," and the defendant responds: "I owe you only half a p'rutot," he is not obligated to take this oath. The rationale is that whenever a person acknowledges a debt of less than a p'rutah, it is as if he did not acknowledge any debt at all.

ג

שתי מעין ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב, אין לך בידי אלא שתי פרוטות פטור מפני שכפר בפחות משתי מעין, מנה לי בידך אין לך בידי אלא חצי פרוטה פטור שכל המודה בפחות מפרוטה כאילו לא הודה בכלום.

4

When the plaintiff claims: "You owe me 100 dates," and the defendant responds: "I owe you only ninety," we make calculations. If the ten dates that he denies are worth two me'in, he must take an oath. If they are not, he is not liable.

When the plaintiff claims: "You owe me five or six nuts," and the defendant responds: "I owe you only one," we make calculations. If the nut that he admits owing is equivalent to p'rutah, he must take an oath. If it is not, he is not liable. Similar principles apply in all analogous situations.

ד

מאה תמרים יש לי בידך אין לך בידי אלא תשעים, רואים אם היו שוין שם העשר שכפר בהן שתי מעין נשבע ואם לאו פטור, חמשה או ששה אגוזים יש לי בידך אין לך [בידי] אלא אגוז אחד רואין אם שוה האחד פרוטה נשבע ואם לאו פטור וכן כל כיוצא בזה.

5

When does the above apply? With regard to money, merchandise, produce, or the like. With regard to utensils, by contrast, we do not evaluate their worth. Even when ten needles are being sold for a p'rutah, if a plaintiff claims two needles and the defendant admits owing one and denies owing the other, he is liable to take an oath.

This is derived from Exodus 22:6 which speaks of "money or utensils...." Implied is that all utensils are like money.

The following rules apply when the plaintiff claims that he is owed both money and utensils and the defendant admits owing the utensils, but denies owing the money. If the money he denies is equivalent to two me'in, he is obligated to take this oath. If not, he is under no obligation. Conversely, if he admits owing the money, but denies owing the utensils, he is liable if he admits owing a p'rutah. Similar principles apply in all analogous situations.

ה

במה דברים אמורים בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן, אבל הכלים אין משערין את דמיהן ואפילו הן עשר מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין הודה באחת וכפר באחת חייב, שנאמר כסף או כלים כל הכלים ככסף, טענו כסף וכלים והודה בכלים וכפר בכסף אם יש בכפירה שתי מעין חייב ואם לאו פטור, הודה בכסף וכפר בכלים אם הודה בפרוטה חייב וכן כל כיוצא בזה.

6

When one witness testifies against a colleague, stating that he owes money, he is required to take an oath even when he denied owing only a p'rutah. The rationale is that whenever the testimony of two witnesses would require a person to make a payment, the testimony of one witness obligates him to take an oath.

What is implied? The plaintiff claims: "You owe a p'rutah," or "...merchandise worth a p'rutah," the defendant responds: "I don't owe you anything," and a witness testifies that he does owe the plaintiff, he is required to take an oath.

Similar concepts apply with regard to an oath taken by a watchman. Even if a person entrusted a p'rutah or the worth of a p'rutah to a colleague and that person claimed that it was lost, he is required to take an oath. Anything less than a p'rutah is not financially significant and the court does not concern itself with it. Similarly, all those who take oaths and collect their claim, they take their oaths and collect any claim equivalent to a p'rutah or more.

ו

העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה הרי זה נשבע שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה, כיצד פרוטה או שוה פרוטה יש לי בידך אין לך בידי כלום ועד אחד מעיד שיש לו הרי זה נשבע, וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע, וכל פחות מפרוטה אינו ממון ואין בית דין נזקקין לו, וכן כל הנשבעין ונוטלין נשבעין ונוטלין מפרוטה ומעלה.

7

My teachers' ruled that a person who takes an oath and collects his claim does not have to issue a claim equivalent to two silver me'in. I differ and maintain that the defendant must deny a claim equivalent to two silver me'in for the plaintiff to be required to take an oath as ordained by the Sages to collect his claim. The rationale is that those who must take an oath because of a claim concerning which doubt exists are not required to take that oath unless there is a sum equivalent to two silver me'in which is denied.

ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק. 1

8

A person who admits a portion of a claim is not obligated to take an oath unless the admission is of the same nature as the claim.

What is implied? The plaintiff claims: "You owe me a kor of wheat." If the defendant responds: "I only owe you a letach of wheat," he is liable to take the oath. If, however, the defendant responds: "I only owe you a kor of barley," he is not liable. The rationale is that the defendant did not admit owing the species which the plaintiff claimed, and the plaintiff did not claim the species which the defendant admitted owing.

If the plaintiff claims: "I gave you golden dinarim for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with silver dinarim," or the plaintiff claims: "I gave you a silver meah for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with a p'rutah, the defendant is not liable, because the plaintiff claimed one species and the defendant admitted owing another.

Similarly, if the plaintiff claims: "I gave you 10 Egyptian dinarim for safekeeping," and the defendant responds: "You entrusted me only with Tyrian dinarim," he is not obligated to take an oath. Similar laws apply in all analogous situations.

ח

אין מודה במקצת חייב שבועה עד שתהיה הודיה ממין הטענה, כיצד כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך חטים חייב, אבל אם אמר לו אין לך בידי אלא כור של שעורים פטור שהמין שטענו לא הודה לו בו והמין שהודה לו בו לא טענו, דינר זהב יש לי בידך פקדון לא הפקדת אצלי אלא דינר כסף, מעה כסף הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא פרוטה פטור שטענו מין אחד והודה לו במין אחר, וכן אם אמר לו עשרה דינרים מצריות הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא עשרה צוריות פטור וכן כל כיוצא בזה.

9

If the plaintiff claims: "You have a large lamp of mine," and the defendant responds: "I have only a small lamp of yours," he is not liable. If, however, the plaintiff claimed a lamp weighing ten liter, and the defendant admitted owing a lamp weighing five liter, he is considered as one who has admitted a portion of a claim. The rationale is that one can cut away the larger lamp and cause it to weigh only five.

Similarly, if the plaintiff claimed being owed a large belt, and the defendant replied: "I have only a small belt," he is not liable. If he claimed a curtain that was 20 cubits long and he admitted owing a curtain ten cubits long, he is required to take an oath, because it can be cut and limited to ten. Similar principles apply in all analogous situations.

ט

מנורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה הרי זה פטור, אבל אם טענו מנורה בת עשר ליטרין והודה לו במנורה בת חמש ליטרין הרי זה מודה במקצת מפני שיכול לגררה ולהעמידה על חמש, וכן אם טענו אזור גדול ואמר לו אין לך בידי אלא אזור קטן פטור, אבל אם טענו יריעה בת עשרים אמה והודה לו ביריעה בת עשר אמות הרי זה נשבע מפני שיכול לחתכה ולהעמידה על עשר וכן כל כיוצא בזה.

10

If the plaintiff claims: "You have a kor of wheat of mine in your possession," and the defendant answers: "I have only a kor of barley," he is not liable, not even for the barley. The rationale is that the plaintiff states: "You do not owe me barley." Thus the situation resembles one in which a person tells a colleague in court: "I have a maneh of yours," and that colleague replies: "You do not owe me anything." In such a situation, the court does not require the person making the admission to pay his colleague anything.

If the plaintiff who claims the wheat seizes possession of the barley, we do not expropriate it from him.

י

כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים פטור אף מדמי שעורים, שהרי אומר לו אין לי בידך שעורים ונמצא זה דומה למי שאמר לחבירו בבית דין מנה לך בידי ואומר לו האחר אין לי בידך שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום, ואם תפס התובע דמי השעורים אין מוציאין מידו.

11

When a person claims that a colleague owes him two types of produce and the colleague admits owing only one, his admission is considered as the same type of the claim and he is required to take an oath. What is implied? The plaintiff claims: "You have a kor of wheat and a kor of barley of mine in your possession," and the defendant answers: "I have only a kor of wheat," he is liable.

The following rules apply when the plaintiff begins saying: "You have a kor of wheat in your possession," and before the plaintiff can complete his statements and add: "And you have a kor of barley of mine in your possession," the defendant answers: "I have only a kor of barley." If it appears to the judges that the defendant is seeking to deceive, he is required to take the oath. If it appears, that he acted in good faith, he is not liable.

יא

הטוען את חבירו שני מינין והודה באחד מהן הרי ההודיה ממון /ממין/ הטענה ונשבע, כיצד כגון כור חטין וכור שעורין יש לי בידך אין לך בידי אלא כור חטין חייב, התחיל הטוען ואמר כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו ואמר כור שעורים יש לי בידך אמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים, אם נראה לדיינין שהנטען הערים חייב שבועה, ואם לפי תומו פטור.

12

Different rules apply if the plaintiff does not issue both claims at once. For example, he claims: "You have a kor of wheat of mine in your possession," and the defendant answers: "Yes." And then he says: "and a kor of barley," to which the defendant replies: "I have no wheat of yours." He is not considered as admitting a portion of the claim unless the defendant makes these statements at one time. For an oath to be required, the plaintiff must claim: "You have a kor of wheat and a kor of barley of mine in your possession," and the defendant must answer: "I have only a kor of barley." Similar laws apply in all analogous situations.

יב

כור חטין יש לי בידך אמר לו הן וכור שעורים אמר לו אין לך בידי שעורין, הרי זה פטור ואין זה מודה במקצת עד שיאמר לו בבת אחת כור חטים וכור שעורין יש לי בידך ואמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים וכן כל כיוצא בזה.

13

Similarly, the defendant is not held liable for an oath when the plaintiff claims: "You have a quantity of oil large enough to fill ten jugs of mine in your possession," and the defendant answers: "I owe you only ten empty jugs." The rationale is that the plaintiff claimed oil and the defendant admitted owing only earthenware.

Different rules apply if the plaintiff claimed: "You have ten jugs of oil of mine in your possession," and the defendant answers: "I owe you only ten empty jugs." The defendant is liable to take an oath. The rationale is that the plaintiff claimed both jugs and oil and the defendant admitted owing the jugs. Similar laws apply in all analogous situations.

יג

מלא עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין בלא שמן פטור, שהרי טענו שמן והודה לו בחרסים, עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין ריקנין חייב שבועה שהרי טענו הכדין והשמן והודה לו בכדין וכן כל כיוצא בזה.

14

My teachers ruled that the defendant is considered as admitting a portion of a claim and is required to take an oath when the plaintiff claims: "You owe me a maneh which was given to you as a loan," and the defendant answers: "That never happened. I never borrowed from you. I do, however, owe you 50 dinarim which you entrusted to me for safekeeping," "...because of damages," or the like. The rationale is that the plaintiff claimed that the defendant owed him 100 and the defendant admitting owing 50. What difference does it make to me if he became liable because of a loan, as a trustee of an entrusted article, or because of damages? I also favor this approach.

יד

מנה לי אצלך הלואה לא היו דברים מעולם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרין יש לך בידי פקדון או משום נזק וכיוצא בו הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע, שהרי טענו שהוא חייב לו מאה והודה לו שהוא חייב חמשים ומה לי נתחייב לו משום הלואה או משום פקדון או משום נזק, ולזה דעתי נוטה. 2

15

When a plaintiff claims: "You owe me a maneh and a utensil" and the defendant responds: "I owe you only the utensil. Here it is," the defendant is not required to take a Scriptural oath. He must, however, take a sh'vuat heset that this is all he owes him.

If the owner of the utensil claims that the utensil the defendant seeks to give him is not his own, the defendant must include in his oath that the utensil belongs to the plaintiff. If the defendant admits that this utensil is not the plaintiff's, but was exchanged for it, he is obligated to take an oath.

Whenever we have mentioned above that the defendant is not obligated, the intent is that he is not obligated to take a Scriptural oath. He is, however, obligated to take a sh'vuat heset as we explained on several occasions.

טו

מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והא לך, הרי זה פטור ונשבע היסת שאין לו אצלו אלא זה, אמר בעל הכלי אין זה הכלי כולל בשבועתו שזה כליו, הודה הנטען שאין זה כליו ונתחלף לו באחר הרי זה חייב שבועה, כל מקום שנאמר בענין זה פטור הרי זה פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת כמו שבארנו כמה פעמים.

Footnotes
1.
הורו רבותי שהנשבעין וכו' עד ישבע מספק. א"א ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש, אבל הדמיון שדימה והלמוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה עכ"ל.
2.
מנה לי אצלך וכו' עד ולזה דעתי נוטה. א"א ואני מורה ובא שאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה באחד וכפר באחד אין זה מודה במקצת הטענה שהלואה ופקדון שתי טענות הן ויש בידי ראיה על זה וה"ה שאין בזה מקצת הודאה עכ"ל.
Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email