Contact Us
Shabbat, 24 Tishrei 5778 / October 14, 2017

Rambam - 3 Chapters a Day

Rambam - 3 Chapters a Day

Teshuvah - Chapter Four, Teshuvah - Chapter Five, Teshuvah - Chapter Six

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Teshuvah - Chapter Four

1

There are 24 deeds which hold back Teshuvah: Four are the commission of severe sins. God will not grant the person who commits such deeds to repent because of the gravity of his transgressions.

They are:

a) One who causes the masses to sin, included in this category is one who holds back the many from performing a positive command;

b) One who leads his colleague astray from the path of good to that of bad; for example, one who proselytizes or serves as a missionary [for idol worship];

c) One who sees his son becoming associated with evil influences and refrains from rebuking him. Since his son is under his authority, were he to rebuke him, he would have separated himself [from these influences]. Hence, [by refraining from admonishing him, it is considered] as if he caused him to sin.

Included in this sin are also all those who have the potential to rebuke others, whether an individual or a group, and refrain from doing so, leaving them to their shortcomings.

d) One who says: "I will sin and then, repent." Included in this category is one who says: "I will sin and Yom Kippur will atone [for me]."

א

ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו:

ואלו הן:

(א) המחטיא את הרבים ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה (ב) והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה כגון מסית ומדיח (ג) הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש ונמצא כמחטיאו ובכלל עון זה כל שאפשר בידו למחות באחרים בין יחיד בין רבים ולא מיחה אלא יניחם בכשלונם (ד) והאומר אחטא ואשוב ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר:

2

Among [the 24] are five deeds which cause the paths of Teshuvah to be locked before those who commit them. They are:

a) One who separates himself from the community; when they repent, he will not be together with them and he will not merit to share in their merit.

b) One who contradicts the words of the Sages; the controversy he provokes will cause him to cut himself off from them and, thus, he will never know the ways of repentance.

c) One who scoffs at the mitzvoth; since he considers them as degrading, he will not pursue them or fulfill them. If he does not fulfill mitzvot, how can he merit [to repent]?

d) One who demeans his teachers; this will cause them to reject and dismiss him as [Elishah did to] Gechazi. In this period of rejection, he will not find a teacher or guide to show him the path of truth.

e) One who hates admonishment; this will not leave him a path for repentance. Admonishment leads to Teshuvah. When a person is informed about his sins and shamed because of them, he will repent. Accordingly, [rebukes are] included in the Torah, [for example]:

”Remember, do not forget, that you provoked [God, your Lord, in the desert. From the day you left Egypt until here,] you have been rebelling....”(Deuteronomy 9:7).

”[Until this day,] God did not give you a heart to know....” (Deuteronomy 29:3).

”[Is this the way you repay God,] you ungrateful, unwise nation” (Deuteronomy 2:6).

Similarly, Isaiah rebuked Israel, declaring: “Woe, sinful nation, [people laden with iniquity...]” (Isaiah 1:4),

”The ox knows its owner, [and the ass, his master's crib. Israel does not know...]” (ibid.: 1:3),

I know you are obstinate... (ibid. 48:4).

God also commanded him to admonish the transgressors as [ibid. 58:1] states: "Call out from your throat, do not spare it." Similarly, all the prophets rebuked Israel until she repented. Therefore, it is proper for each and every congregation in Israel to appoint a great sage of venerable age, with [a reputation of] fear of heaven from his youth, beloved by the community, to admonish the masses and motivate them to Teshuvah.

This person who hates admonishment will not come to the preacher's [lecture] or hear his words. Accordingly, he will continue his sinful [paths], which he regards as good.

ב

ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן ואלו הן:

(א) הפורש מן הצבור לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין (ב) והחולק על דברי חכמים לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה (ג) והמלעיג על המצות שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן ואם לא יעשה במה יזכה (ד) והמבזה רבותיו שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת (ה) והשונא את התוכחות שהרי לא הניח לו דרך תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו חוזר בתשובה כמו שכתוב בתורה זכור ואל תשכח ממרים הייתם ולא נתן ה' לכם לב עם נבל ולא חכם וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר הוי גוי חוטא ידע שור קונהו מדעתי כי קשה אתה וכן צוהו האל להוכיח לחטאים שנאמר קרא בגרון אל תחשוך וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל עד שחזרו בתשובה לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו לפיכך יעמוד בחטאתיו שהם בעיניו טובים:

3

Among these [24] are five [transgressions] for which it is impossible for the person who commits them to repent completely. They are sins between man and man, concerning which it is impossible to know the person whom one sinned against in order to return [what is owed him] or ask for his forgiveness. They are:

a) One who curses the many without cursing a specific individual from whom he can request forgiveness;

b) One who takes a share of a thief's [gain], for he does not know to whom the stolen article belongs. The thief steals from many, brings him [his share], and he takes it. Furthermore, he reinforces the thief and causes him to sin;

c) One who finds a lost object and does not announce it [immediately] in order to return it to its owners. Afterwards, when he desires to repent, he will not know to whom to return the article;

d) One who eats an ox belonging to the poor, orphans, or widows. These are unfortunate people, who are not well-known or recognized by the public. They wander from city to city and thus, there is no one who can identify them and know to whom the ox belonged in order that it may be returned to him.

e) One who takes a bribe to pervert judgment. He does not know the extent of the perversion or the power [of its implications] in order to pay the [people whom he wronged], for his judgment had a basis. Furthermore, [by taking a bribe], he reinforces the person [who gave it] and causes him to sin.

ג

ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו ואלו הן:

(א) המקלל את הרבים ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה (ב) והחולק עם גנב שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו (ג) והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר (ד) והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות אלו בני אדם אמללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו (ה) והמקבל שוחד להטות דין אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר שהדבר יש לו רגלים ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו:

4

Also among the [24] are five [transgressions] for which it is unlikely that the person who commits them will repent. Most people regard these matters lightly. Hence, [by committing such a transgression,] a person will sin without realizing that he has. They are:

a) One who eats from a meal which is not sufficient for its owners. This is a "shade of theft." However, the person who [partook from this meal] will not realize that he has sinned, for he will rationalize: "I only ate with his permission."

b) One who makes use of a pledge taken from a poor person. The pledge taken from a poor person would be his axe or plow. He rationalizes: "Their value will not depreciate and, hence, I haven't stolen anything from him."

c) One who looks at women forbidden to him. He considers the matter of little consequence, rationalizing: "Did I engage in relations with her? Was I intimate with her?" He fails to realize how looking [at such sights] is a great sin, for it motivates a person to actually take part in illicit sexual relations as implied by [Numbers 15:39] "Do not follow after your heart and your eyes."

d) One who takes pride in his colleague's shame. He tells himself that he has not sinned, for his colleague was not present. Thus, no shame came [directly] to his colleague, nor did he humiliate him. He merely contrasted his good deeds and wisdom against the deeds or wisdom of his colleague in order that, out of that comparison, he would appear honorable, and his colleague, shameful.

e) One who suspects worthy people. He will also say to himself "I haven't sinned," for he will rationalize: "What have I done to him? All I did was raise a doubt whether he committed the wrong or not." He does not realize that this is a sin, for he has considered a worthy person as a transgressor.

ד

ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא ואלו הן:

(א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה שזה אבק גזל הוא והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותו (ב) המשתמש בעבוטו של עני שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה ויאמר בלבו אינן חסרים והרי לא גזלתי אותו (ג) המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (ד) המתכבד בקלון חבירו אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי (ה) והחושד כשרים אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה והוא אינו יודע שזה עון שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה:

5

Among the [24] are five [qualities] which have the tendency to lead the transgressor to continue to commit them and which are very difficult to abandon. Therefore, a person should be very careful lest he become attached to them, for they are very bad attributes. They are:

a) gossip;

b) slander;

c) quick-temperedness;

d) a person preoccupied with sinister thoughts;

e) a person who becomes friendly with a wicked person, for he learns from his deeds and they are imprinted on his heart. This was implied by Solomon [Proverbs 13:20]: "A companion of fools will suffer harm."

In Hilchot De'ot, we explained the [character traits] which all people should continually follow. This surely holds true for a Baal-Teshuvah.

ה

ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן והן כולן דעות רעות עד מאד ואלו הן:

רכילות ולשון הרע ובעל חימה ובעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו הוא שאמר שלמה ורועה כסילים ירוע וכבר בארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד קל וחומר לבעל תשובה:

6

All of the above, and other similar transgressions, though they hold back repentance, they do not prevent it entirely. Should one of these people repent, he is a Baal-Teshuvah and has a portion in the world to come.

ו

כל אלו הדברים וכיוצא בהן אע"פ שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא:

Teshuvah - Chapter Five

1

Free will is granted to all men. If one desires to turn himself to the path of good and be righteous, the choice is his. Should he desire to turn to the path of evil and be wicked, the choice is his.

This is [the intent of] the Torah's statement (Genesis 3:22): "Behold, man has become unique as ourselves, knowing good and evil," i.e., the human species became singular in the world with no other species resembling it in the following quality: that man can, on his own initiative, with his knowledge and thought, know good and evil, and do what he desires. There is no one who can prevent him from doing good or bad. Accordingly, [there was a need to drive him from the Garden of Eden,] "lest he stretch out his hand [and take from the tree of life]."

א

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו:

2

A person should not entertain the thesis held by the fools among the gentiles and the majority of the undeveloped among Israel that, at the time of a man's creation, The Holy One, blessed be He, decrees whether he will be righteous or wicked.

This is untrue. Each person is fit to be righteous like Moses, our teacher, or wicked, like Jeroboam. [Similarly,] he may be wise or foolish, merciful or cruel, miserly or generous, or [acquire] any other character traits. There is no one who compels him, sentences him, or leads him towards either of these two paths. Rather, he, on his own initiative and decision, tends to the path he chooses.

This was [implied by the prophet,] Jeremiah who stated [Eichah 3:38: "From the mouth of the Most High, neither evil or good come forth." Accordingly, it is the sinner, himself, who causes his own loss.

Therefore, it is proper for a person to cry and mourn for his sins and for what he has done to his soul, the evil consequences, he brought upon it. This is implied by the following verse [ibid.:39]: "Of what should a living man be aggrieved? [A man of his sins.]"

[The prophet] continues explaining, since free choice is in our hands and our own decision [is what prompts us to] commit all these wrongs, it is proper for us to repent and abandon our wickedness, for this choice is presently in our hand. This is implied by the following verse [ibid.:40]: "Let us search and examine our ways and return [to God]."

ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה הוא שכתוב אחריו מה יתאונן אדם חי וגו' וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו':

3

This principle is a fundamental concept and a pillar [on which rests the totality] of the Torah and mitzvot as [Deuteronomy 30:15] states: "Behold, I have set before you today life [and good, death and evil]." Similarly, [Deuteronomy 11:26] states, "Behold, I have set before you today [the blessing and the curse]," implying that the choice is in your hands.

Any one of the deeds of men which a person desires to do, he may, whether good or evil. Therefore, [Deuteronomy 5:26] states:

"If only their hearts would always remain this way." From this, we can infer that the Creator does not compel or decree that people should do either good or bad. Rather, everything is left to their [own choice].

ג

ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים ומפני זה הענין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם:

4

Were God to decree that an individual would be righteous or wicked or that there would be a quality which draws a person by his essential nature to any particular path [of behavior], way of thinking, attributes, or deeds, as imagined by many of the fools [who believe] in astrology - how could He command us through [the words of] the prophets: "Do this," "Do not do this," "Improve your behavior," or "Do not follow after your wickedness?"

[According to their mistaken conception,] from the beginning of man's creation, it would be decreed upon him, or his nature would draw him, to a particular quality and he could not depart from it.

What place would there be for the entire Torah? According to which judgement or sense of justice would retribution be administered to the wicked or reward to the righteous? Shall the whole world's Judge not act justly!

A person should not wonder: How is it possible for one to do whatever he wants and be responsible for his own deeds? - Is it possible for anything to happen in this world without the permission and desire of its Creator as [Psalms 135:6] states: "Whatever God wishes, He has done in the heavens and in the earth?"

One must know that everything is done in accord with His will and, nevertheless, we are responsible for our deeds.

How is this [apparent contradiction] resolved? Just as the Creator desired that [the elements of] fire and wind rise upward and [those of] water and earth descend downward, that the heavenly spheres revolve in a circular orbit, and all the other creations of the world follow the nature which He desired for them, so too, He desired that man have free choice and be responsible for his deeds, without being pulled or forced. Rather, he, on his own initiative, with the knowledge which God has granted him, will do anything that man is able to do.

Therefore, he is judged according to his deeds. If he does good, he is treated with beneficence. If he does bad, he is treated harshly. This is implied by the prophets' statements: "This has been the doing of your hands” [Malachi 1:9]; "They also have chosen their own paths” [Isaiah 66:3].

This concept was also implied by Solomon in his statement [Ecclesiastes 11:9]: "Young man, rejoice in your youth... but, know that for all these things God will bring you to judgment," i.e., know that you have the potential to do, but in the future, you will have to account for your deeds.

ד

אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק השופט כל הארץ לא יעשה משפט ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות לפיכך דנין אותו לפי מעשין אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם גם המה בחרו בדרכיהם ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין:

5

One might ask: Since The Holy One, blessed be He, knows everything that will occur before it comes to pass, does He or does He not know whether a person will be righteous or wicked?

If He knows that he will be righteous, [it appears] impossible for him not to be righteous. However, if one would say that despite His knowledge that he would be righteous, it is possible for him to be wicked, then His knowledge would be incomplete.

Know that the resolution to this question [can be described as]: "Its measure is longer than the earth and broader than the sea." Many great and fundamental principles and lofty concepts are dependent upon it. However, the statements that I will make must be known and understood [as a basis for the comprehension of this matter].

As explained in the second chapter of Hilchot Yesodei HaTorah, The Holy One, blessed be He, does not know with a knowledge that is external from Him as do men, whose knowledge and selves are two [different entities]. Rather, He, may His name be praised, and His knowledge are one.

Human knowledge cannot comprehend this concept in its entirety for just as it is beyond the potential of man to comprehend and conceive the essential nature of the Creator, as [Exodus 33:20] states: "No man will perceive, Me and live," so, too, it is beyond man's potential to comprehend and conceive the Creator's knowledge. This was the intent of the prophet's [Isaiah 55:8] statements: "For My thoughts are not your thoughts, nor your ways, My ways."

Accordingly, we do not have the potential to conceive how The Holy One, blessed be He, knows all the creations and their deeds. However, this is known without any doubt: That man's actions are in his [own] hands and The Holy One, blessed be He, does not lead him [in a particular direction] or decree that he do anything.

This matter is known, not only as a tradition of faith, but also, through clear proofs from the words of wisdom. Consequently, the prophets taught that a person is judged for his deeds, according to his deeds - whether good or bad. This is a fundamental principle on which is dependent all the words of prophecy.

ה

שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו:

Teshuvah - Chapter Six

1

There are many verses in the Torah and the words of the prophets which appear to contradict this fundamental principle. [Thus,] the majorities of the people err because of them and think that the Holy One, blessed be He, does decree that a person commit evil or good and that a person's heart is not given over to him to direct it towards any path he desires.

Behold, I will explain a great and fundamental principle [of faith] on the basis of which the interpretation of those verses can be understood. [As a preface,] when an individual or the people of a country sin, the sinner consciously and willfully committing that sin, it is proper to exact retribution from him as explained. The Holy One, blessed be He, knows how to exact punishment: There are certain sins for which justice determines that retribution be exacted in this world; on the sinner's person, on his possessions, or on his small children.

[Retribution is exacted upon a person's] small children who do not possess intellectual maturity and have not reached the age where they are obligated to perform mitzvot [because these children] are considered as his property. [This concept is alluded to] by the verse [Deuteronomy 24:16]: "A man will die because of his own sins." [We may infer: This rule only applies] after one has become "a man."

There are other sins for which justice determines that retribution be exacted in the world to come with no damages coming to the transgressor in this world. There are [other] sins for which retribution is taken in this world and in the world to come.

א

פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה ונכשלין בהן רוב האדם ויעלה על דעתן מהן שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו כמו שהודענו ראוי להפרע ממנו והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו או בבניו הקטנים שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן וכתיב איש בחטאו ימות עד שיעשה איש ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא:

2

When does the above apply? When [the transgressor] does not repent. However, if he repents, his Teshuvah is a shield against retribution. Just as a person may sin consciously and willfully, he may repent consciously and willfully.

ב

במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה התשובה כתריס לפני הפורענות וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו:

3

A person may commit a great sin or many sins causing the judgment rendered before the True Judge to be that the retribution [administered to] this transgressor for these sins which he willfully and consciously committed is that his Teshuvah will be held back. He will not be allowed the chance to repent from his wickedness so that he will die and be wiped out because of the sin he committed.

This is implied by the Holy One, blessed be He's statement [related] by Isaiah [6:10]: “Make the heart of this people fat [and make their ears heavy. Smear over their eyes, lest they see with their eyes... understand with their hearts, repent and be healed].”

Similarly, [II Chronicles 36:16] states “ They mocked the messengers of God, scorned His words, scoffed at His prophets until the anger of God mounted up against His people until there was no remedy.”

Implied [by these verses] is that they willingly sinned, multiplying their iniquity until it was obliged to hold back their Teshuvah, [which is referred to as] the "remedy."

For these reasons, it is written in the Torah [Exodus 14:4], "I will harden Pharaoh's heart." Since, he began to sin on his own initiative and caused hardships to the Israelites who dwelled in his land as [Exodus 1:10] states: "Come, let us deal wisely with them," judgment obligated that he be prevented from repenting so that he would suffer retribution. Therefore, The Holy One, blessed be He, hardened his heart.

Why did [God] send Moses to [Pharaoh], telling him: “Send [forth the people], repent”? The Holy One, blessed be He, had already told that he would not release [the people], as [Exodus 9:30] states: “I realize that you and your subjects [still do not fear God].”

[The reason is stated in Exodus 9:16:] “For this alone, I have preserved you… so that My name will be spoken about throughout the earth],” i.e., to make known to all the inhabitants of the world that when the Holy One, blessed be He, withholds repentance from a sinner, he cannot repent, but he will die in the wickedness that he initially committed willfully.

Similarly, Sichon was held liable for repentance to be withheld from him, because of the sins he committed, as [Deuteronomy 2:30] states: “God, your Lord, hardened his spirit and strengthened his heart.”

Also, the Canaanites held back from repenting, because of their abominable acts, so that they would wage war against Israel as [Joshua 11:20] states: "This was inspired by God, to harden their hearts so that they should come against Israel in battle in order to utterly destroy them."

Similarly, the Israelites during the era of Elijah committed many iniquities. Repentance was held back from those who committed these many sins, as [I Kings 18:37] states: "You have turned their heart backwards," i.e., held repentance back from them.

In conclusion, the Almighty did not decree that Pharaoh should harm the Israelites that Sichon should sin in his land, that the Canaanites should perform abominable acts, or that the Israelites should worship idols. They all sinned on their own initiative and they were obligated to have Teshuvah held back from them.

ג

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא שהקב"ה אמרע"יישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה:

נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה:

4

This is what is implied in the requests of the righteous and the prophets in their prayers, [asking] God to help them on the path of truth, as David pleaded [Psalms 86:11]: "God, show me Your way that I may walk in Your truth;" i.e., do not let my sins prevent me from [reaching] the path of truth which will lead me to appreciate Your way and the oneness of Your name.

A similar intent [is conveyed] by the request [Psalms 51:14]: "Support me with a spirit of magnanimity;" i.e., let my spirit [be willing] to do Your will and do not cause my sins to prevent me from repenting. Rather, let the choice remain in my hand until I repent and comprehend and appreciate the path of truth. In a similar way, [one must interpret] all the [verses] which resemble these.

ד

וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסכמני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו:

5

What was implied by David's statement [Psalms 25:8-9]: "God is good and upright, therefore, he instructs sinners in the path. He guides the humble [in the path of justice and] teaches the humble His way]"? That He sends them prophets to inform them of the path of God and to encourage them to repent.

Furthermore, it implies that He granted them the power to learn and to understand. This attribute is present in all men: As long as a person follows the ways of wisdom and righteousness, he will desire them and pursue them. This [may be inferred from] the statement of our Sages of blessed memory: "One who comes to purify [himself] is helped;" i.e., he finds himself assisted in this matter.

[A question may still arise, for] behold, it is written in the Torah [Genesis 15:13]: "They shall enslave them and oppress them," [seemingly implying that] He decreed that the Egyptians would commit evil.

Similarly, it is written [Deuteronomy 31:16]: "And this nation will arise and stray after the alien gods of the land," [seemingly implying that] He decreed that Israel would serve idols. If so, why did He punish them?

Because He did not decree that a particular person would be the one who strayed. Rather, each and every one of those who strayed to idol-worship [could have chosen] not to serve idols if he did not desire to serve them. The Creator merely informed [Moses] of the pattern of the world.

To what can this be compared? To someone who says, there will be righteous and wicked people in this nation. [Thus,] a wicked person cannot say that because God told Moses that there will be wicked people in Israel, it is decreed that he will be wicked. A similar concept applies regarding the statement [Deuteronomy 15:11]: "The poor will never cease to exist in the land."

Similarly, in regard to the Egyptians, each and every one of the Egyptians who caused hardship and difficulty for Israel had the choice to refrain from harming them, if he so desired, for there was no decree on a particular person. Rather, [God merely] informed [Abraham] that, in the future, his descendants would be enslaved in a land which did not belong to them.

We have already explained that it is beyond the potential of man to know how God knows what will be in the future.

ה

ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו' זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email