Contact Us
Tuesday, 20 Tishrei 5778 / October 10, 2017

Rambam - 3 Chapters a Day

Rambam - 3 Chapters a Day

Avodat Kochavim - Chapter Four, Avodat Kochavim - Chapter Five, Avodat Kochavim - Chapter Six

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Avodat Kochavim - Chapter Four

Translator's Introduction

Deuteronomy 13:13-19 relates:

Should you hear [a report about] one of your cities which God, your Lord, is giving you to dwell within, stating: "Unfaithful people have emerged from your midst and they have led astray the inhabitants of their city, saying: 'Let us worship other gods about whom you are not aware,' you must investigate and probe, making careful inquiry. If it is true and correct that such a revolting thing has occurred in your midst, you must surely kill all the inhabitants of the city by the sword. Destroy it and everything in it. [Kill] all its animals by the sword.
Gather all its goods in the midst of its main street. Burn the city and all its goods entirely for the sake of God, your Lord. [The city] shall remain an eternal ruin, never to be rebuilt. Let nothing that has been condemned remain in your possession, so that God's fierce anger will be allayed and He will grant you mercy. He will deal mercifully with you and will make you flourish as He promised your fathers.

Our Sages refer to a city condemned for these reasons as an עיר הנדחת - literally, "a city that has been led astray." In Sefer HaMitzvot, the Rambam derives four of the 613 mitzvot of the Torah from the above passage:
Negative Commandment 15: Not to proselytize among the masses on behalf of false deities;
Positive Commandment 186: To burn an עיר הנדחת;
Negative Commandment 23: Never to rebuild an עיר הנדחת;
Negative Commandment 24: Not to benefit from its spoil.

There is a unique dimension to the laws of an עיר הנדחת that is not found in regard to any of the other prohibitions of the Torah. In this context, the city is considered as a single entity and the inhabitants and their property are not considered as individuals but as memers of this wicked collective (Tzaphnat Pane'ach, Likkutei Sichot, Vol. 9).

Sanhedrin 71a mentions a debate among the Sages. One maintained that the mitzvot concerning an עיר הנדחת were never actually fulfilled, and that the passage was instituted in the Torah only for the purpose of theoretical discussion. Another states explicitly: "I saw such a city and sat among its ruins." From Halachah 11 (see Note 50; see also Hilchot Melachim 11:2), it appears that the Rambam subscribes to the latter view.

This chapter deals only with the prohibition against proselytizing on behalf of a false deity to the majority of the members of a city. The prohibition against proselytizing to individuals for these purposes is mentioned in the following chapter.

1

Those who lead [the inhabitants of] a Jewish city astray are executed by stoning, even though they themselves did not worship a false deity, but [merely] proselytized to the inhabitants of their city until they worshiped it.

The inhabitants of the city that has been led astray (עיר הנדחת) are executed by decapitation if they worshiped a false deity or accepted it as a god.

What is the source that serves as a warning against proselytizing on behalf of a false deity? "Let not [the name of another deity] be heard through your mouth."

א

מדיחי עיר מישראל הרי אלו נסקלין אף על פי שלא עבדו עבודת כוכבים אלא הדיחו את יושבי עירם עד שעבדו אותה ואנשי העיר המודחין נהרגין בסייף והוא שעבדו עבודת כוכבים או שקבלוה עליהם באלוה ואזהרה למדיח מנין שנאמר לא ישמע על פיך:

2

A city is not condemned as an עיר הנדחת until two or more individuals attempt to lead its inhabitants astray, as [Deuteronomy 13:14] states: "Unfaithful people have emerged...." The people who lead them astray must be from that tribe and from that city, as [the verse continues]: "from your midst."

Those led astray must be the majority [of the city's inhabitants]. They must number from [at least] 100 to the majority of the tribe. If, however, the majority of the tribe is led astray, they are judged as individuals, as implied by [the phrase in the following verse]: "the inhabitants of the city;" neither a small village nor a large metropolis. If there are fewer than 100, it is considered a small village. If the majority of the tribe is involved, it is considered to be a large metropolis.

Similarly, the laws applying to an עיר הנדחת are not enforced if:
the people who led them astray were women or minors,
they were led astray by a single individual,
a minority of the city were led astray,
they turned to idols on their own initiative, or
if those who led them astray came from outside the city.

Instead, [the violators] are considered to be individuals who worshiped false deities. All those who worshiped are executed by stoning, and their estate is given to their heirs like all others executed by a court.

ב

אין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה ומאותו השבט שנאמר מקרבך וידיחו את יושבי עירם ועד שיהיו מדיחיה שנים או יתר על שנים שנאמר יצאו אנשים בני בליעל וידיחו את יושבי עירם ועד שידיחו רובה ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא כרך גדול וכל פחות ממאה כפר קטן ורובו של שבט כרך גדול וכן אם הדיחוה נשים או קטנים או שהדיחה יחיד או שהודחה מיעוטה או שהודחו מאליהן או שהיו מדיחיה מחוצה לה אין דנין בה דין עיר הנדחת אלא הרי הן כיחידים שעבדו עבודת כוכבים וסוקלין כל מי שעבר וממונן ליורשיהן כשאר הרוגי בית דין:

3

The laws of an עיר הנדחת are enforced only by a court of 71 judges, as [implied by Deuteronomy 17:5]: "And you shall take the man or woman who did that wicked thing to your gates." [This can be interpreted to mean:] Individuals are executed by the courts which are found at the gates [of every city]. A multitude are only executed by the supreme court.

ג

אין דנין עיר הנדחת אלא בבית דין של אחד ושבעים שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך יחידים נהרגים בבית דין של כל שער ושער ואין המרובים נהרגין אלא בבית דין הגדול:

4

None of the cities of refuge can ever be condemned as an עיר הנדחת, as [implied by Deuteronomy 13:13]: "one of your cities." [Similarly,] Jerusalem can never be condemned as an עיר הנדחת, because it was not divided among the tribes.

A border city is never condemned as an עיר הנדחת, so that gentiles will not enter and destroy Eretz Yisrael. One court should not condemn three cities located next to each other as an עיר הנדחת. If [the cities] are separated from each other, they may condemn them.

ד

אין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת שנאמר באחד שעריך ולא ירושלים נעשית עיר הנדחת לפי שלא נתחלקה לשבטים ואין עושין עיר הנדחת בספר כדי שלא יכנסו עובדי כוכבים ויחריבו את ארץ ישראל ואין בית דין אחד עושה שלש עיירות הנדחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושה:

5

[A city] is not condemned as an עיר הנדחת unless those who proselytize [the inhabitants] address them in the plural, telling them, "Let us go and worship," "Let us go and sacrifice," "Let us go and bring a burnt offering," "Let us go and offer a libation," "Let us go and bow down," or "Let us go and accept [the deity] as a god."

[The inhabitants] must listen and then worship [the deity] with its accepted mode of worship, or through one of the four modes of worship [mentioned in Chapter 3, Halachah 3], or accept it as a god.

What happens if all these conditions are not fulfilled with regard to a city or those who proselytize [its inhabitants]? Warnings are given to each person who worships false gods, and testimony [is delivered against them]. They are executed by stoning as individuals who worshiped false gods, and their estate is given to their heirs.

ה

אין עושין עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או נלך ונקטיר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והם שומעים ועבדו אותה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות או שקבלוה באלוה עיר הנדחת שלא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו היאך עושים להם מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבד עבודת כוכבים וסוקלין אותם כיחידים שעבדו וממונם ליורשיהם:

6

What is the judgment rendered against an עיר הנדחת when all the criteria for that judgment have been met?

The supreme Sanhedrin sends [emissaries] who investigate and probe until they have established clear proof that the entire city - or the majority of its inhabitants - have turned to the worship of false gods.

Afterwards, they send two Torah sages to warn them and to motivate them to repentance. If they repent, it is good. If they continue their wicked ways, the court commands the entire Jewish people to take up arms against them. They lay siege to the city and wage war against it until the city falls.

When the city falls, very many courts are set up, and [the inhabitants] are judged. All those people against whom two witnesses testify that they worshiped a false deity after receiving a warning are separated. If those who worshiped [the false deity] constitute only a minority [of the city's inhabitants], they are stoned to death, but the rest of the city is saved. If they constitute a majority, they are brought to the supreme Sanhedrin and their judgment is concluded there. All those who worshiped [the false deity] are executed by decapitation.

If the entire city was led astray, all of the inhabitants including the women and the children are slain by the sword. If a majority of the inhabitants were led astray, the transgressors' wives and children are slain by the sword. Whether the entire city or only a majority of its inhabitants were led astray, those who proselytized [on behalf of the false deity] are stoned to death.

All the property within it is collected within its main street. If it does not have a main street, a main street is made for it. If its main street is located outside its confines, its wall is extended until its [main street] is included within its confines, as [implied by Deuteronomy 13:17]: "[Gather all its goods] in the midst of its main street."

All live animals that are contained within are slain. All its property and the city [as a whole] are burned with fire. Burning them fulfills a positive commandment, as [the verse continues]: "Burn the city and all its goods entirely."

ו

והיאך דין עיר הנדחת בזמן שתהיה ראויה להעשות עיר הנדחת בית דין הגדול שולחין ודורשין וחוקרין עד שידעו בראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה וחזרו לעבודת כוכבים אח"כ שולחים להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב ואם יעמדו באולתן בית דין מצוין לכל ישראל לעלות עליהן לצבא והן צרין עליהם ועורכין עמהן מלחמה עד שתבקע העיר כשתבקע מיד מרבין להם בתי דינין ודנים אותם כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד כוכבים אחר שהתרו אותו מפרישין אותו נמצאו כל העובדים מיעוטה סוקלין אותן ושאר העיר ניצול נמצאו רובה מעלין אותן לבית דין הגדול וגומרין שם דינם והורגין כל אלו שעבדו בסייף ומכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב טף ונשים אם הודחה כולה ואם נמצאו העובדים רובה מכים את כל הטף ונשים של עובדים לפי חרב ובין שהודחה כולה בין שהודחה רובה סוקלין את מדיחיה ומקבצין כל שללה אל תוך רחובה אין לה רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה בונין חומה חוץ ממנו עד שיכנס לתוכה שנאמר אל תוך רחובה והורגין כל נפש חיה אשר בה ושורפין את כל שללה עם המדינה באש ושריפתה מצות עשה שנאמר ושרפת באש את כל העיר ואת כל שללה:

7

The property of the righteous men - i.e., the remainder of the city's inhabitants who were not led astray with the majority - that is located within the city should be burned together with all its property. Since they resided there, their fortunes are destroyed.

Whoever derives even the slightest benefit from [the city's property] receives a single measure of lashes, as [Deuteronomy 13:18] states: "Let nothing that has been condemned remain in your possession."

ז

נכסי הצדיקים שבתוכה והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה נשרפין בכלל שללה הואיל וישבו שם ממונן אבד וכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

8

[The following rules apply when] the witnesses who testified against an עיר הנדחת were disqualified as zomemim: Whoever takes possession of any property is considered to have acquired it and may derive benefit from it, since the [incriminating testimony - and thus, the judgment based upon it -] has been nullified.

Why do they acquire it? Because each of the city's inhabitants gave up ownership of his property after the judgment was rendered.

[An עיר הנדחת] may never be rebuilt, and a person who rebuilds it is [liable for] lashes, as [Deuteronomy 13:17] states: "...never to be rebuilt." It is permitted to use it for gardens and orchards. "Never to be rebuilt" implies only that it should not be rebuilt as a city, as it was previously.

ח

ועיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק בנכסיה זכה ומותר ליהנות בו שהרי הוזמו ולמה זכה בה שכל אחד ואחד כבר הפקיר ממונו משעה שנגמר דינו ואינה נבנית לעולם וכל הבונה אותה לוקה שנאמר לא תבנה עוד ומותר לעשותה גנות ופרדסים שנאמר לא תבנה עוד לא תבנה מדינה כמו שהיתה:

9

[The following laws apply to] a caravan which journeys from one place to another, passes through an עיר הנדחת, and is led astray with it: If they had remained [in the city] thirty days, they are executed by decapitation and their property is condemned. If they were there for a lesser period, they are executed by stoning, but their property is given to their heirs.

ט

שיירא העוברת ממקום למקום אם עברה בעיר הנדחת והודחה עמה אם שהתה שם שלשים יום נהרגין בסייף וממונם אבד ואם לאו הן בסקילה וממונם ליורשיהן:

10

Property belonging to people of other cities which is kept within [an עיר הנדחת] is not burned, but rather is returned to its owners. [This applies] even when [the inhabitants of the עיר הנדחת] accepted responsibility for it, as implied by [Deuteronomy 13:17]: "its goods" - i.e., its goods, and not those belonging to others.

[The following rules apply to] property belonging to the wicked - i.e., those who were swayed [to idol worship] - which was kept in other cities. If [that property] was gathered together with the property of the עיר הנדחת, they are burned together. If not, it is not destroyed, but rather is given to the heirs.

י

נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא יחזרו לבעליהן שנאמר שללה ולא שלל חבירתה נכסי הרשעים שהודחו שהיו מופקדין במדינה אחרת אם נקבצו עמה נשרפין בכללה ואם לאו אין מאבדים אותם אלא ינתנו ליורשיהם:

11

If an animal which partially belongs to [an inhabitant of] an עיר הנדחת and partially belongs to [a person living in] another city is found within [the עיר הנדחת], it must be destroyed. [In contrast,] a loaf of bread which is owned by such [partners] is permitted, because it can be divided.

יא

בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוכה הרי זו אסורה ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה:

12

It is forbidden to benefit from an animal which belongs to [an inhabitant of] an עיר הנדחת and which was slaughtered, just as it is forbidden to derive benefit from an ox which was condemned to be stoned and was slaughtered.

We are permitted to benefit from the hair of both men and women of [the condemned city]. A wig, however, is considered part of "its goods," and is therefore forbidden.

יב

בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט שער הראש בין של אנשים בין של נשים שבה מותר בהנאה אבל של פאה נכרית הרי הוא מכלל שללה ואסור:

13

Produce which is connected [to its source of nurture] is permitted, as [implied by Deuteronomy 13:17]: "Gather [all its goods...] Burn..." - i.e., this includes only those articles which must merely be gathered and burned, and thus excludes produce which is still connected [to its source of nurture], and would have to be severed and gathered in order to be burned.

The same principle applies to [the inhabitants'] hair. Needless to say, the trees themselves are permitted and are bequeathed to the heirs.

[The following rules apply to] the consecrated property within it: Those animals which were consecrated to be sacrificed on the altar themselves must die, since "the sacrifices of the wicked are an abomination" [Proverbs 21:27]. Property which is consecrated for the purposes of the Temple must be redeemed, and afterwards is burned, [as implied by the word] "its goods" - its goods and not those which are consecrated.

יג

פירות המחוברין שבתוכה מותרין שנאמר תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קבוץ ושריפה יצאו פירות המחוברין שהן מחוסרין תלישה וקבוץ ושריפה והוא הדין לשער הראש ואין צריך לומר האילנות עצמן שהן מותרים והרי הן של יורשיהם ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ימותו זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח"כ שורפין אותן שנאמר שללה ולא שלל שמים:

14

[The following rules apply to] firstborn animals and the animal tithes that are found within [the עיר הנדחת]: Those that are unblemished are considered to be animals consecrated to be sacrificed on the altar and must die. Those that are blemished are considered to be "its animals," and are slain [with them].

[The following rules apply to] terumah which is contained within the city: If it has already been given to a priest, it should be allowed to rot, because it is considered his private property. If it is still in the possession of an Israelite, it should be given to a priest in another city, because it is considered to be "the property of heaven," and its consecrated nature extends to its actual substance.

יד

הבכור והמעשר שבתוכה תמימים הרי הן קדשי מזבח וימותו ובעלי מומים הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין התרומות שבתוכה אם הגיעו ליד כהן ירקבו מפני שהם נכסיו ואם עדיין הן ביד ישראל ינתנו לכהן של מדינה אחרת מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף:

15

The second tithe, money used to redeem the second tithe, and sacred writings in it must be entombed.

טו

מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקודש שבתוכה הרי אלו יגנזו:

16

Anyone who administers the judgment of an עיר הנדחת is considered as if he offered a burnt offering consumed entirely by fire, as [Deuteronomy 13:17] states: "...entirely for the sake of God, your Lord." Furthermore, such action diverts [Divine] wrath from the Jews, as [the following verse continues]: "so that God's fierce anger will be allayed," and it brings them blessing and mercy [as the verse] states: "And He will grant you mercy. He will deal mercifully with you and will make you flourish."

טזט

כל העושה דין בעיר הנדחת הרי זה כמקריב עולה כליל שנאמר כליל לה' אלהיך ולא עוד אלא שמסלק חרון אף מישראל שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו ומביא עליהם ברכה ורחמים שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך:

Avodat Kochavim - Chapter Five

Translator's Introduction

This chapter also deals with a number of mitzvot that share a common theme and are derived from a single Biblical passage. Deuteronomy 13:2-12 relates:

[This is what you must do] when a prophet... arises and presents you with a sign or miracle... and says to you, "Let us follow after other gods whom you do not know and worship them." Do not listen to the words of that prophet.... That prophet... shall die, because he spoke rebelliously against God, your Lord....
[This is what you must do] if your brother..., your son, your daughter, your bosom wife, or your closest friend secretly proselytizes among you, and says, "Let us go and worship other gods whom neither you or your ancestors know."... Do not be attracted to him or listen to him. Do not let your eyes pity him. Do not show him any compassion. Do not try to cover up for him. Rather, you must surely put him to death. Your hand must be the first against him to kill him.... Stone him to death... because he tried to sway you away from God, your Lord.... And all Israel will hear and they will become afraid and they will not continue to do such evil things.

In Sefer HaMitzvot, the Rambam cites six mitzvot which are derived from this passage:
Negative Commandment 16: Not to persuade a single individual to worship [a false deity];
Negative Commandment 17: Not to love a mesit (one who proselytizes on behalf of a false deity);
Negative Commandment 18: Not to reduce one's hatred for him;
Negative Commandment 19: Not to save his life;
Negative Commandment 20: Not to advance any arguments on his behalf;
Negative Commandment 21: Not to withhold information that will lead to his conviction;

1

A person who proselytizes [a mesit] to any single Jew [a musat] - whether man or woman - on behalf of false deities should be stoned to death. [This applies] even if neither the mesit or the musat actually worshiped the false deity.

As long as he instructed him to worship [the false deity], he should be executed by stoning, regardless of whether the mesit was a prophet or an ordinary person, or whether the musat was a single individual - man or woman - or whether several people were proselytized.

א

המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים אלא מפני שהורהו לעבוד בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה:

2

A person who proselytizes the majority of the inhabitants of a city is called a madiach rather than a mesit. If the person who leads the majority of a city astray is a prophet, he is executed by stoning, and the people who were led astray are judged as individuals, and are not considered to be inhabitants of an עיר הנדחת. [For the latter laws to be applied,] two people must proselytize them.

If a person says: "A false deity told me: 'Serve me,'" or "The Holy One, blessed be He, told me: 'Serve a false deity'" - he is considered a prophet who leads others astray. If the majority of the city's inhabitants are swayed by his words, he should be stoned to death.

A mesit should be stoned to death whether he proselytizes in plural terms or in singular. What is implied? He is considered a mesit if he tells a colleague, "I will worship a false deity. [Follow me.] I will go and worship..." or "Let us go and worship following the particular rite with which that deity is served," "I will slaughter. [Follow me.] I will go and slaughter..." or "Let us go and slaughter," "I will bring a burnt offering. [Follow me.] I will go and bring a burnt offering..." or "Let us go and bring a burnt offering," "I will offer a libation. [Follow me.] I will go and offer a libation..." or "Let us go and offer a libation," or "I will bow down. [Follow me.] I will go and bow down..." or "Let us go and bow down."

When a person proselytizes two individuals, they may serve as witnesses against him. They should summon him to court and testify against him, relating what he told them, and the mesit is stoned.

ב

המסית את רוב אנשי העיר הרי זה מדיח ואינו נקרא מסית היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה והנדחים הרי הן כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת עד שיהיו המדיחים שנים ואחד האומר אמרה לי עבודת כוכבים עבדוה או שאמר אמר לי הקב"ה עבדו עבודת כוכבים הרי זה נביא שהדיח ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר לחבירו אעבוד כוכבים אלך ואעבוד נלך ונעבוד בעבודה פלונית שדרך אותה עבודת כוכבים להעבד בה אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה הרי זה מסית הסית לשנים הרי הן עדיו והן מביאין אותו לבית דין ומעידין עליו שכך אמר להן וסוקלין אותו:

3

A mesit does not need a warning.

If one proselytizes a single individual, the latter should tell him, "I have friends who would also be interested in this," and thus he should lure him into proselytizing before two people, so that the mesit can be executed.

If the mesit refuses to proselytize before two people, it is a mitzvah to set a trap for him. A trap is never set for a person who violates any of the Torah's other prohibitions. This is the only exception.

How is the trap set for him? The musat should bring two people and place them in a dark place where they can see the mesit and hear what he is saying without his seeing them. He tells the mesit: "Repeat what you told me privately."

[When] he does so, the musat should reply: "How can we forsake our God in heaven and serve wood and stone?" If [the mesit] retracts or remains silent, he is not held liable. If he tells him, "This is our obligation and this is beneficial to us," those who stand far off have him summoned to court and stoned.

ג

ואין המסיח צריך התראה אמר לאחד הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך ומערים עליו עד שיסית בפני שנים כדי להרגו אם לא רצה המסית להסית לשנים מצוה להכמין לו כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזה כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כדי שיראו המסית וישמעו דבריו ולא יראה אותם והוא אומר למסית אמור מה שאמרת לי ביחוד והוא אומר לו והמוסת משיבו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים אם חזר בו או שתק פטור ואם אמר לו כך היא חובתנו וכך יפה לנו העומדים שם ברחוק מביאין אותו לבית דין וסוקלים אותו:

4

It is a mitzvah for the musat to kill [the mesit], as [Deuteronomy 13:10] states: "Your hand must be the first against him to kill him."

It is forbidden for the musat to love the mesit, as [the previous verse states]: "Do not be attracted to him." Since [Exodus 23:5] states with regard to an enemy: "You must surely help him," [the question arises:] Perhaps you should help a mesit? The Torah [Deuteronomy, ibid.] teaches, "Do not... listen to him."

Since [Leviticus 19:16] teaches: "Do not stand idly over your brother's blood," [the question arises:] Perhaps you should not stand idly over a mesit's blood? The Torah teaches, [Deuteronomy, ibid.] "Do not let your eyes pity him."

The musat is forbidden to advance any arguments on his behalf, as [the verse continues,] "Do not show him any compassion." If he knows incriminating evidence, he is not permitted to remain silent, as [the verse continues,] "Do not try to cover up for him."

What is the verse which serves as a warning against a common person proselytizing as a mesit? "And all Israel will hear and they will become afraid [and they will not continue to do such evil things]" (Deuteronomy 13:12).

ד

מצוה ביד המוסת להורגו שנאמר ידך תהיה בו בראשונה להמיתו וגו' ואסור למוסת לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו ולפי שנאמר בשונא עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה תלמוד לומר ולא תשמע אליו ולפי שנאמר ולא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך ואסור למוסת ללמד עליו זכות שנאמר ולא תחמול ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק ממנה שנאמר ולא תכסה עליו ואזהרה להדיוט המסית מנין שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו:

5

[The following rules apply to] a person who proselytizes others by telling them to worship him: Should he tell them: "Worship me," and they worship him, he should be stoned. If they did not worship him, even though they accepted and agreed to his statements, he is not liable for stoning.

In contrast, if he proselytizes by telling them to worship another man or another false deity, [different rules apply:] If they accept his statements and say, "We will go and worship," even if they have not actually worshiped, both of them - the mesit and the musat - should be stoned. [Deuteronomy 13:9] states: "Do not be attracted to him or listen to him." Thus, if one was attracted and listened, one is held liable.

ה

המסית אחרים לעבדו ואמר להם עבדוני אם עבדוהו נסקל ואם לא עבדוהו אע"פ שקיבלו ממנו ואמרו הן אינו נסקל אבל אם הסית לעבודת איש אחר או לשאר מיני עבודת כוכבים אם קבל ממנו ואמר הן נלך ונעבוד אף על פי שעדין לא עבד שניהן נסקלין המסית והמוסת שנאמר לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אם שמע ואבה חייב:

6

What is meant by [the expression,] a prophet who prophesies in the name of false gods? A person who says: "This false deity or this star told me that we are commanded to do such and such or to refrain from doing so." [This applies] even when he stated the law accurately, labeling the impure as impure and the pure as pure.

If a warning was given to him [beforehand], he is executed by strangulation, as [Deuteronomy 18:20] states: "And one who speaks in the name of other gods, that prophet shall die." The warning against this [transgression] is included in the statement, [Exodus 23:13:] "And you shall not mention the name of other gods."

ו

נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים כיצד זה האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך או שלא לעשות אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא ואזהרה שלו מכלל שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

7

It is forbidden to enter into a discussion or a debate with one who prophesies in the name of a false deity. We may not ask him to perform a sign or wonder, and if he does so on his own accord, we should pay no attention to it nor think about it.Whoever contemplates about the wonders [he performed, thinking], "Perhaps they are true," violates a negative commandment, as [Deuteronomy 13:4] states: "Do not listen to the words of that prophet."

Similarly, a false prophet should be executed by strangulation. [He is to be executed] although he speaks in the name of God and neither adds to nor diminishes [the mitzvot], as [Deuteronomy 18:20] states: "However, the prophet who dares to speak a matter in My name which I did not command - that prophet shall die."

ז

ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וכן נביא השקר מיתתו בחנק אף על פי שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא:

8

[The category of] a false prophet includes:
a) one who "prophesies" regarding something that was never heard through prophetic vision;
b) one who "prophesies" about a subject which he heard from another prophet, saying that this prophecy was given to him.

[Both of these individuals] are to be executed by strangulation.

ח

אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה או מי ששמע דברי נביא חבירו ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק:

9

Anyone who refrains from executing a false prophet because of the latter's [spiritual] level, [as expressed by] his adherence to the paths of prophecy, violates a negative commandment, as [Deuteronomy 18:22] states: "Do not fear him." Similarly, included within [the scope of the prohibition:] "Do not fear him" are one who withholds incriminating testimony against [a false prophet] and one who is afraid or in awe of his words.

A false prophet may be tried only by the [supreme] court of 71 judges.

ט

כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו שהרי הולך בדרכי הנבואה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגור ממנו וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או הפוחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד:

10

A person who makes a vow or takes an oath in the name of a false deity is [liable for] lashes, as [Exodus 23:13] states: "And you shall not mention the name of other gods."

[This applies] both to one who takes such an oath for his own reasons and to one who takes such an oath because of a gentile. It is forbidden to have a gentile take an oath on his deity. It is even forbidden to mention the name of a gentile deity without any connection to an oath, as [implied by the expression], "You shall not mention."

י

הנודר בשם עבודת כוכבים והנשבע בה לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו אחד הנשבע בה לעצמו ואחד הנשבע בה לעבודת כוכבים ואסור להשביע העובד כוכבים ביראתו אפילו להזכיר שם עבודת כוכבים שלא דרך שבועה אסור שנאמר לא תזכירו:

11

A person should not tell a colleague: "Wait for me near a particular false deity," or the like.

It is permitted to mention the name of any false deity that is mentioned in the Bible - e.g., Peor, Ba'al, Nevo, Gad, and the like. It is forbidden to cause others to take oaths or vows in the name of false deities. [In regard to all these prohibitions,] the only [transgressor] liable for lashes is one who [himself] makes a vow or an oath in the name [of a false deity].

יא

לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית וכיוצא בה וכל עבודת כוכבים הכתובה בכתבי הקדש מותר להזכיר שמה כגון פעור ובל ונבו וגד וכיוצא בהן ואסור לגרום לאחרים שידרו ושיקיימו בשם עבודת כוכבים ואינו לוקה אלא הנודר בשמה והמקיים בשמה והוא הנשבע בשמה:

Avodat Kochavim - Chapter Six

1

Anyone who willingly, as a conscious act of defiance, performs the deeds associated with an ov or a yid'oni is liable for karet. If witnesses were present and warned him, he should be stoned to death. If he performed these actions inadvertently, he must bring a fixed sin offering.

What do the deeds associated with an ov involve? A person stands up and offers an incense offering of known content. He holds a wand of myrtle in his hand and waves it while whispering a known incantation in a hushed tone. [This continues] until the person making the inquiry hears a voice, as if another person is speaking to him and replying to his questions. It appears as if the words are coming from below the earth in a very low tone, to the extent that it cannot be perceived by the ear, but only sensed by thought.

Similarly, among the deeds associated with an ov is taking the skull of a corpse, offering incense, and chanting incantations until one hears a voice in a very low tone emanating from his armpits and replying [to his questions]. Anyone who performs one of these acts should be stoned to death.

א

העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל היה שוגג מביא חטאת קבועה כיצד הוא מעשה האוב זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל:

2

What do the deeds associated with a yid'oni involve? A person places a bone from a bird whose name is yidua in his mouth, offers incense, and performs other deeds until he falls into a trance, [losing self-control] like an epileptic, and relates events which will occur in the future.

All of these are types of idol worship. What is the source for the warning against them? [Leviticus 19:31]: "Do not turn to the ovot or the yid'onim."

ב

כיצד מעשה הידעוני מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידים להיות וכל אלו מיני עבודת כוכבים הן ואזהרה שלהן מנין שנאמר אל תפנו אל האובות וגו':

3

Anyone who willingly, as a conscious act of defiance, gives of his progeny to Molech is liable for karet. If he did so inadvertently, he must bring a fixed sin offering. If witnesses were present and warned him, he should be stoned to death, as [Leviticus 20:2] states: "Whoever gives of his progeny to Molech will surely die. The people will stone him."

Which verse serves as a warning for this [prohibition]? "Do not give of your progeny to Molech" [Leviticus 18:20]. Also, further on [Deuteronomy 18:10] states: "There shall not be found among you one who passes his son or daughter through fire."

What was done? A person would kindle a great fire and then take some of his progeny and give them to the priests who serve the fire. After the child was given to them, the priests return the son to his father to pass him through the fire at his will. The father of the child is the one who passes his child through the fire with the priests' permission. He passes him through the fire from one side to the other [while carrying him, the father walking on] his feet in the midst of the flames.

Thus, [the father] does not cremate his son to Molech, as sons and daughters are cremated in the worship of other deities. Rather, this form of worship called Molech involved merely passing [the child through the fire]. Therefore, if one performed this service to a deity other than Molech, one is not liable.

ג

הנותן מזרעו למולך ברצונו ובזדון חייב כרת בשוגג מביא חטאת קבועה ואם עשה בעדים והתראה נסקל שנאמר אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו' ואזהרה שלו מנין שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולהלן הוא אומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכהניהם עובדי האש ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים ומעבירו ברגליו מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך לפיכך העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת חוץ ממולך פטור:

4

One is not liable for karet or stoning until one gives over his son to Molech, passing him through the fire as he carries him. If he gives him over, but does not pass him through the flames, or passes him through the flames without giving him over, or gives him over and passes him through the flames, but does not carry him, he is not held liable.

He is not held liable until he gives over some of his progeny and leaves some of his progeny, as [implied by Leviticus 20:3]: "For he gave of his progeny to Molech" - i.e., some [of his progeny] and not his entire [progeny].

ד

אינו חייב כרת או סקילה עד שימסור בנו למולך ויעבירו ברגליו באש דרך העברה מסר ולא העביר העביר ולא מסר או שמסר והעביר שלא בדרך העברה פטור ואינו חייב עד שימסור מקצת זרעו ויניח מקצת שנאמר כי מזרעו נתן למולך מקצתו ולא כולו:

5

[The prohibition against giving one's progeny to Molech includes:] both progeny of legitimate pedigree and illegitimate pedigree, sons and daughters, children and grandchildren. One is liable for giving over any of one's descendants, because they are all included in the term "progeny."

In contrast, if one passed one's brothers, sisters, or ancestors [through the fire] or if one caused oneself to be passed through the fires, one is not held liable. A person who passes one of his progeny [through the fire] while he is sleeping or blind is not liable.

ה

אחד זרע כשר ואחד זרע פסול אחד בניו ובנותיו בניהם ובני בניהם על כל יוצאי ירכו הוא חייב מפני שהן זרעו אבל אם העביר אחיו או אחיותיו או אבותיו או שהעביר עצמו פטור העביר אחד מזרעו והוא ישן או שהיה סומא פטור:

6

A monument which the Torah has forbidden is a structure around which people gather. [This prohibition applies] even [when it was constructed] for the service of God, because this is a pagan practice, as [Deuteronomy 16:22] states: "Do not erect a monument which God hates." Whoever erects a monument is [liable for] lashes.

Similarly, [a person who bows down on] the kneeling stone mentioned in the Torah receives lashes - even if he prostrates oneself upon it to God - as [Leviticus 26:1] states: "Do not place a kneeling stone in your land to prostrate yourself upon it." The pagans would customarily place a stone before a false deity so that they could prostrate themselves upon it. Therefore, this practice is not followed in the worship of God.

A person is not [liable for] lashes until he spreads out his hands and feet on the stone, thus prostrating himself on it entirely. This is what the Torah means by bowing.

ו

מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים שנאמר ולא תקים לך מצבה וכל המקים מצבה לוקה וכן אבן משכית האמורה בתורה אע"פ שהוא משתחוה עליה לשם לוקה שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה לפיכך אין עושין כן לה' ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה:

7

Where does the [prohibition mentioned above] apply? Every place outside the Temple. In the Temple, however, it is permitted to bow dow to God on stone.

This concept is derived as follows: [Leviticus, ibid.] states: "Do not place... in your land." "In your land," it is forbidden to prostrate oneself on stones. You may, however, prostrate yourself on hewn stones in the Temple.

For this reason, it is a universally accepted custom among the Jewish people to place mats, straw, or hay in synagogues that are paved with stones, to separate between their faces and the stones. If it is impossible to find anything to separate between them and the stones, the person should go to another place to prostrate himself, or lie on his side, so that he will not press his face to the stone.

ז

במה דברים אמורים בשאר (הארצות) אבל במקדש מותר להשתחות על האבנים שנאמר בארצכם בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש ומפני זה נהגו כל ישראל להציע מחצלאות בבתי כנסיות הרצופות באבנים או מיני קש ותבן להבדיל בין פניהם ובין האבנים ואם לא מצא דבר מבדיל בינו ובין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק פניו באבן:

8

A person who prostrates himself to God upon paved stones without spreading out his hands and feet is not [liable for] lashes. He is, however, punished by "blows for rebelliousness." In contrast, one who prostrates himself to a false deity should be stoned to death, whether or not he spreads out his hands and feet. As soon as he buries his face in the ground [he is liable].

ח

כל המשתחוה לה' על האבנים המפוצלות בלא פישוט ידים ורגלים אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות אבל לעבודת כוכבים אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט ידים ורגלים משעה שיכבוש פניו בקרקע נסקל:

9

A person who plants a tree near the altar or anywhere in the Temple courtyard - regardless of whether it is a fruit-bearing tree or not - is [liable for] lashes, as [Deuteronomy 16:21] states: "Do not plant an asherah or any other tree near the altar of God, your Lord." [This prohibition applies] even when he did so to beautify the Temple and make it more attractive.

[The reason for this prohibition is] that this was a pagan practice. They would plant trees near their altars so that people would gather there.

ט

הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם:

10

It is forbidden to construct a porch made of wood in the Temple as one would do in one's courtyard. Even though [the wood would be affixed] within the structure and not planted within the ground. This is an extra restriction, as [implied by the words:] "any other tree" [in the verse cited above]. Instead, all the porches and structures which protruded from the walls within the sanctuary were of stone and not of wood.

י

אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו לא של עץ:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email