Contact Us
Tuesday, 13 Tishrei 5778 / October 3, 2017

Rambam - 3 Chapters a Day

Rambam - 3 Chapters a Day

Yesodei haTorah - Chapter Seven, Yesodei haTorah - Chapter Eight, Yesodei haTorah - Chapter Nine

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Yesodei haTorah - Chapter Seven

1

It is [one] of the foundations of [our] faith that God conveys prophecy to man.

Prophecy is bestowed only upon a very wise sage of a strong character, who is never overcome by his natural inclinations in any regard. Instead, with his mind, he overcomes his natural inclinations at all times. He must [also] possess a very broad and accurate mental capacity.

A person who is full of all these qualities and is physically sound [is fit for prophecy]. When he enters the Pardes and is drawn into these great and sublime concepts, if he possesses a accurate mental capacity to comprehend and grasp [them], he will become holy. He will advance and separate himself from the masses who proceed in the darkness of the time. He must continue and diligently train himself not to have any thoughts whatsoever about fruitless things or the vanities and intrigues of the times.

Instead, his mind should constantly be directed upward, bound beneath [God's] throne [of Glory, striving] to comprehend the holy and pure forms and gazing at the wisdom of the Holy One, blessed be He, in its entirety, [in its manifold manifestations] from the most elevated [spiritual] form until the navel of the earth, appreciating His greatness from them. [After these preparations,] the divine spirit will immediately rest upon him.

When the spirit rests upon him, his soul becomes intermingled with the angels called ishim, and he will be transformed into a different person and will understand with a knowledge different from what it was previously. He will rise above the level of other wise men, as [the prophet, Samuel] told Saul [I Samuel 10:6]: "[The spirit of God will descend upon you] and you shall prophesy with them. And you will be transformed into a different person."

א

מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר:

2

There are a number of levels among the prophets. Just as with regard to wisdom, one sage is greater than his colleague, so, too, with regard to prophecy, one prophet is greater than another. They all, [however, share certain commonalities]. They receive prophetic visions only in a visionary dream or during the day after slumber has overtaken them, as [Numbers 12:6] states: "I make Myself known to him in a vision. I speak to him in a dream."

When any of them prophesy, their limbs tremble, their physical powers become weak, they lose control of their senses, and thus, their minds are free to comprehend what they see, as [Genesis 15:12] states concerning Abraham: "and a great, dark dread fell over him." Similarly, Daniel [10:8] states: "My appearance was horribly changed and I retained no strength."

ב

הנביאים מעלות מעלות הן כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו כך בנבואה נביא גדול מנביא וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו וכמו שנאמר בדניאל והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח:

3

When a prophet is informed of a message in a vision, it is granted to him in metaphoric imagery. Immediately, the interpretation of the imagery is imprinted upon his heart, and he knows its meaning.

For example, the ladder with the angels ascending and descending envisioned by the patriarch, Jacob, was an allegory for the empires and their subjugation [of his descendants]. Similarly, the creatures Ezekiel saw, the boiling pot and the rod from an almond tree envisioned by Jeremiah, the scroll Ezekiel saw, and the measure seen by Zechariah [were all metaphoric images]. This is also true with regard to the other prophets.

Some would relate the allegory and its explanation as these did. Others would relate only the explanation. At times, they would relate only the imagery without explaining it, as can be seen in some of the prophecies of Ezekiel and Zechariah.

All of the prophecies come in the form of metaphoric imagery and allegories.

ג

הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכיות ושעבודן וכמו החיות שראה יחזקאל והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה והמגלה שראה יחזקאל והאיפה שראה זכריה וכן שאר הנביאים מהם אומרים המשל ופתרונו כמו אלו ויש שהן אומרים הפתרון בלבד ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון כמקצת דברי יחזקאל וזכריה וכולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים:

4

All the prophets do not prophesy whenever they desire. Instead, they must concentrate their attention [upon spiritual concepts] and seclude themselves, [waiting] in a happy, joyous mood, because prophecy cannot rest upon a person when he is sad or languid, but only when he is happy.

Therefore, the prophets' disciples would always have a harp, drum, flute, and lyre [before them when] they were seeking prophecy. This is what is meant by the expression [I Samuel 10:5]: "They were prophesying" - i.e., following the path of prophecy until they would actually prophesy - as one might say, "So and so aspires to greatness."

ד

כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וזהו שנאמר והמה מתנבאים כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו כמו שאתה אומר פלוני מתגדל:

5

Those who aspire to prophecy are called "the disciples of the prophets." Even though they concentrate their attention, it is possible that the Divine Presence will rest upon them, and it is possible that it will not rest upon them.

ה

אלו שהם מבקשין להתנבא הם הנקראים בני הנביאים ואף על פי שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה:

6

All the statements made above describe the path of prophecy of all the early and later prophets, with the exception of Moses, our teacher, the master of all prophets.

What is the difference between Moses' prophecy and that of all the other prophets? [Divine insight is bestowed upon] all the [other] prophets in a dream or vision. Moses, our teacher, would prophesy while standing awake, as [Numbers 7:89] states: "When Moses came into the Tent of Meeting to speak to Him, he heard the Voice speaking to him."

[Divine insight is bestowed upon] all the [other] prophets through the medium of an angel. Therefore, they perceive only metaphoric imagery and allegories. Moses, our teacher, [would prophesy] without the medium of an angel, as [Numbers 12:8] states: "Mouth to mouth I speak to him," and [Exodus 33:11] states: "And God spoke to Moses face to face." [Numbers 12:8] states: "He gazes upon the image of God" - i.e., there was no metaphor. Rather, he would perceive the matter in its fullness, without metaphor or allegory. The Torah testifies concerning him [Numbers 12:8]: ["I speak to him...] manifestly, without allegory." His appreciation of prophecy would not be through metaphor, but through open revelation, appreciating the matter in its fullness. All the [other] prophets are overawed, terrified, and confounded [by the revelations they experience], but Moses, our teacher, would not [respond in this manner], as [Exodus 33:11] relates: "[God spoke to Moses...] as a man speaks to a friend" - i.e., just as a person will not be awe-struck from hearing his friend's words, so, too, Moses' mental power was sufficient to comprehend the words of prophecy while he was standing in a composed state.

All the [other] prophets cannot prophesy whenever they desire. Moses, our teacher, was different. Whenever he desired, the holy spirit would envelop him, and prophecy would rest upon him. He did not have to concentrate his attention to prepare himself [for prophecy], because his [mind] was always concentrated, prepared, and ready [to appreciate spiritual truth] as the angels [are]. Therefore, he would prophesy at all times, as [Numbers 9:8] states: "Stand and hear what God will command you."

He was promised this by God, as [implied by Deuteronomy 5:27-28]: "Go and tell them: `Return to your tents,' but you stand here together with Me." This should be interpreted to mean: When prophecy departs from all the [other] prophets, they return to their "tents" - i.e., the needs of the body like other people. Therefore, they do not separate themselves from their wives. Moses, our teacher, never returned to his original "tent." Therefore, he separated himself from women and everything of that nature forever. He bound his mind to the Eternal Rock. [Accordingly,] the glory never left him forever. The flesh of his countenance shone, [for] he became holy like the angels.

ו

כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:

כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים:

7

There is the possibility that a prophet will experience prophecy for his own sake alone - i.e., to expand his mental capacities and to increase his knowledge - [allowing him] to know more about the lofty concepts than he knew before.

It is also possible that he will be sent to one of the nations of the world, or to the inhabitants of a particular city or kingdom, to prepare them and to inform them what they should do or to prevent them [from continuing] the evil which they are doing.

When he is sent [on such a mission], he is given a sign or a wonder [to perform], so that the people will know that God has truly sent him.

Not everyone who performs signs or wonders should be accepted as a prophet: only a person who is known to be fit for prophecy beforehand; i.e., his wisdom and his [good] deeds surpass those of all his contemporaries. If he follows the paths of prophecy in holiness, separating himself from worldly matters, and afterwards performs a sign or wonder and states that he was sent by God, it is a mitzvah to listen to him, as [Deuteronomy 18:15] states: "Listen to him."

It is possible that a person will perform a sign or wonder even though he is not a prophet - rather, the wonder will have [another cause] behind it. It is, nevertheless, a mitzvah to listen to him. Since he is a wise man of stature and fit for prophecy, we accept [his prophecy as true], for so have we been commanded.

[To give an example of a parallel:] We are commanded to render a [legal] judgment based on the testimony of two witnesses. Even though they may testify falsely, since we know them to be acceptable [as witnesses], we presume that they [are telling the truth].

Considering these matters and the like, [Deuteronomy 29:28] states: "The hidden matters are for God, our Lord, but what is revealed is for us and our children," and [I Samuel 16:7] states: "Man sees what is revealed to the eyes, but God sees into the heart."

ז

הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב:

Yesodei haTorah - Chapter Eight

1

The Jews did not believe in Moses, our teacher, because of the wonders that he performed. Whenever anyone's belief is based on wonders, [the commitment of] his heart has shortcomings, because it is possible to perform a wonder through magic or sorcery.

All the wonders performed by Moses in the desert were not intended to serve as proof [of the legitimacy] of his prophecy, but rather were performed for a purpose. It was necessary to drown the Egyptians, so he split the sea and sank them in it. We needed food, so he provided us with manna. We were thirsty, so he split the rock [providing us with water]. Korach's band mutinied against him, so the earth swallowed them up. The same applies to the other wonders.

What is the source of our belief in him? The [revelation] at Mount Sinai. Our eyes saw, and not a stranger's. Our ears heard, and not another's. There was fire, thunder, and lightning. He entered the thick clouds; the Voice spoke to him and we heard, "Moses, Moses, go tell them the following:...."

Thus, [Deuteronomy 5:4] relates: "Face to face, God spoke to you," and [Deuteronomy 5:3] states: "God did not make this covenant with our fathers, [but with us, who are all here alive today]."

How is it known that the [revelation] at Mount Sinai alone is proof of the truth of Moses' prophecy that leaves no shortcoming? [Exodus 19:9] states: "Behold, I will come to you in a thick cloud, so that the people will hear Me speaking to you, [so that] they will believe in you forever." It appears that before this happened, they did not believe in him with a faith that would last forever, but rather with a faith that allowed for suspicions and doubts.

א

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:

2

Thus, those to whom [Moses] was sent witnessed [his appointment] as a prophet, and it was not necessary to perform another wonder for them. He and they were witnesses, like two witnesses who observed the same event together. Each one serves as a witness to his colleague that he is telling the truth, and neither has to bring any other proof to his collegue.

Similarly, all Israel were witnesses to [the appointment of] Moses, our teacher, at the [revelation] at Mount Sinai, and it was unnecessary for him to perform any further wonders for them.

This concept [is alluded to in the interchange between God and Moses at the revelation of the burning bush]. At the beginning of his prophecy, the Holy One, blessed be He, gave him the signs [and wonders] to perform in Egypt and told him [Exodus 3:18], "And they will listen to your voice."

Moses, our teacher, knew that one who believes [in another person] because of signs has apprehension in his heart; he has doubts and suspicions. Therefore, he sought to be released from the mission, saying: "They will not believe me" [Exodus 4:1], until the Holy One, blessed be He, informed him that these wonders [were intended only as a temporary measure,] until they left Egypt. After they would leave, they would stand on this mountain and all doubts which they had about him would be removed.

[God told him:] Here, I will give you a sign so that they will know that I truly sent you from the outset, and thus, no doubts will remain in their hearts. This is what is meant by [Exodus 3:12]: "This will be your sign that I sent you: When you take the people out of Egypt, you will serve God on this mountain."

Thus, we do not believe in any prophet who arises after Moses, our teacher, because of the wonder [he performs] alone, as if to say: If he performs a wonder we will listen to everything he says. Rather, [we believe him] because it is a mitzvah which we were commanded by Moses who said: If he performs a wonder, listen to him.

Just as we are commanded to render a [legal] judgment based on the testimony of two witnesses, even though we do not know if they are testifying truthfully or falsely, similarly, it is a mitzvah to listen to this prophet even though we do not know whether the wonder is true or performed by magic or sorcery.

ב

נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחילה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים ואף על פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר כך מצוה לשמוע מזה הנביא אע"פ שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט:

3

Therefore, if a prophet arises and attempts to dispute Moses' prophecy by performing great signs and wonders, we should not listen to him. We know with certainty that he performed those signs through magic or sorcery. [This conclusion is reached] because the prophecy of Moses, our teacher, is not dependent on wonders, so that we could compare these wonders, one against the other. Rather we saw and heard with our own eyes and ears as he did.

To what can this be compared? To witnesses who gave testimony concerning a matter to a man who had observed the situation with his own eyes. He will never listen to them and will know for certain that they are false witnesses.

Therefore, the Torah states (Deuteronomy 13:3-4) that "[Even] if [such] a sign or wonder will come, you should not listen to the words of that prophet." He comes to you with signs and wonders to deny what you saw with your own eyes. We believe in a wonder [as evidence of a prophet's reliability] only because of the mitzvah which Moses commanded us. Therefore, how can a wonder [cause us to] accept this [person] who comes to deny the prophecy of Moses which we saw and heard?

ג

לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו:

Yesodei haTorah - Chapter Nine

1

It is clear and explicit in the Torah that it is [God's] commandment, remaining forever without change, addition, or diminishment, as [Deuteronomy 13:1] states: "All these matters which I command to you, you shall be careful to perform. You may not add to it or diminish from it," and [Deuteronomy 29:28] states: "What is revealed is for us and our children forever, to carry out all the words of this Torah." This teaches that we are commanded to fulfill all the Torah's directives forever.

It is also said: "It is an everlasting statute for all your generations," and [Deuteronomy 30:12] states: "It is not in the heavens." This teaches that a prophet can no longer add a new precept [to the Torah].

Therefore, if a person will arise, whether Jew or gentile, and perform a sign or wonder and say that God sent him to:

a) add a mitzvah,

b) withdraw a mitzvah

c) explain a mitzvah in a manner which differs from the tradition received from Moses, or

d) if he says that the mitzvot commanded to the Jews are not forever, but rather were given for a limited time,

he is a false prophet. He comes to deny the prophecy of Moses and should be executed by strangulation, because he dared to make statements in God's name which God never made.

God, blessed be His name, commanded Moses that this commandment is for us and our children forever, and, God is not man that He speak falsely.

א

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב:

2

If so, what is meant by the Torah's statement [Deuteronomy 18:18]: "I will appoint a prophet from among their brethren like you, and I

will place My words in his mouth and he will speak..."? He is not coming to establish a [new] faith, but rather to command the people [to fulfill] the precepts of the Torah and to warn against its transgression, as evidenced by the final prophet [Malachi], who proclaimed [3:22], "Remember the Torah of Moses, My servant."

Also, a prophet may command us to do something which [is neither permitted nor forbidden by Torah law] - for example, "Go to such and such a place," "Do not go there," "Wage war today," or "Do not do so," "Build a wall," or "Do not build it."

[In these instances,] it is a mitzvah to listen to him. Anyone who violates his directives is liable for death at the hand of God, as [Deuteronomy 18:19] states: "And a person who will not heed My words which he speaks in My name, I will seek [retribution] from him."

ב

א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו:

3

Similarly, a prophet who violated his own prophetic instructions, and one who refrains from prophesying, are liable for death at the hand of God, since concerning the three of them, it is said, "I will seek [retribution] from him."

When a prophet - who has already proven himself to be a prophet - instructs us to violate one of the mitzvot of the Torah or many mitzvot, whether they be of a severe or light nature, for a limited amount of time, it is a mitzvah to listen to him.

The Sages of the early generation taught as part of the oral tradition: If a prophet tells you to violate the precepts of the Torah as Elijah did on Mount Carmel, listen to him with regard to all things except the worship of false gods. This applies when his command is temporary in nature.

For example, on Mount Carmel, Elijah offered a sacrifice outside [the Temple's premises], even though Jerusalem was chosen for such [service], and one who offers a sacrifice outside [the Temple's premises] is liable for karet. Since he was [already established as] a prophet, it was a mitzvah to listen to him. The commandment, "Listen to him," applies in these circumstances as well.

If they would have asked Elijah: How can we violate the Torah's command [Deuteronomy 12:13]: "[Be careful...] lest you offer your burnt offerings everywhere"?, he would have told them: We should not say anything, but anyone who offers a sacrifice outside [the Temple premises] is liable for karet, as Moses said. [The present instance,] however, [is an exception]. I am offering a sacrifice today outside [the Temple] at God's command in order to disprove the prophets of Ba'al.

Similarly, if any [other] prophet commands us to transgress for a limited time, it is a mitzvah to listen to him. If, however, he says that the mitzvah has been nullified forever, he is liable for execution by strangulation, for the Torah has told us: "[It is] for us and our children forever."

ג

וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים והוא שיהיה הדבר לפי שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם:

4

Similarly, if [a "prophet"] nullifies a concept which was transmitted by the oral tradition, or states with regard to one of the Torah's laws that God commanded him to render such and such a judgment, or that such and such is the law regarding a particular instance and the decision follows a certain opinion, he is a false prophet and should be [executed by] strangulation. [This applies] even if he performs a wonder, for he is coming to deny the Torah, which states: "It is not in the heavens."

If, however, [he states that] for a limited time [we should follow a particular course of behavior], he should be listened to with regard to all things.

ד

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אף על פי שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעין לו בכל:

5

When does the above apply? With regard to all other mitzvot. Regarding the worship of false gods, however, he should not be heeded, even for a limited time. Even if he performs great wonders and miracles and says that God commanded him to worship false gods only on this day or only during this hour, he is considered to have "spoken perversely against God."

Concerning this, the Torah has commanded [us, Deuteronomy 13:3-6]: "If a sign or miracle is performed... [and he tells you, `Let us serve other gods...'] Do not listen to the words of this prophet... for he has spoken perversely against God, your Lord." He is coming to deny the prophecy of Moses. Therefore, we may definitely conclude that he is a false prophet, and everything that he did was performed through sorcery and magic. [Hence,] he should be [executed by] strangulation.

ה

בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק:

Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email